אנדראוס כרכבי בע"מ נ' שהאב ואח'

נתבעים 1 . טוני שהאב ( ניתן פסק דין) 2 . ד"ר שהאב שהאב

פסק דין נגד נתבע 2

בפני תביעה כספית ע"ס 7,927 ₪.

במסגרת תובענה זו אדון, בין היתר, בהבדל בין קשרי דם לבין חיוב משפטי.

העובדות בקצרה:

התובעת הינה חברה פרטית, עוסקת בשיווק והפצת משקאות ומענה באזור התעשייה שפרעם.

הנתבעים הם אחים.

נתבע מס' 1 ניהל בשנת 2006 מכולת בעיר שפרעם, תחת השם המסחרי (מכולת אל בורז').

על פי הנטען בכתב התביעה, פנה נתבע מס' 1 (להלן: "טוני") אל מנהל התובעת וביקש ממנו לרכוש סחורה באשראי. התובעת, כך נטען בכתב התביעה, סירבה ובהתערבות נתבע מס' 2, ד"ר שהאב שהאב (להלן: "שהאב"), נאותה התובעת למכור לנתבע מס' 1 סחורה, וזאת לאחר שנתבע מס' 2 ערב באופן אישי לרכישה.

התובעת המשיכה וטענה, כי על יסוד אותה ערבות של נתבע מס' 2, שהוא רופא ואיש מוכר באזור ולאור התחייבותו המפורשת כלפי התובעת, מכרה התובעת לנתבע מס' 1, סחורה של משקאות, כמפורט בחשבונית מס' 1304, ע"ס 6,741 ₪, מיום 29.8.06. החוב לא שולם, פניות חוזרות אל נתבע מס' 1 לא הביאו לפירעון החוב. לאחר מכן התברר, שנתבע מס' 1 סגר את עסקו. משכך, טוענת התובעת, פנתה לנתבע מס' 2, תחילה, כך טוענת התובעת, הבטיח נתבע מס' 2 להסדיר את החוב אך לאור סכסוך בין שני הצדדים חזר בו נתבע זה מהתחייבותו.

גרסת ההגנה:

נתבע מס' 1 לא התגונן וניתן נגדו פס"ד.

החוב לא נפרע, ככל הנראה לנתבע זה קיים תיק איחוד תיקים במסגרת ההוצל"פ.

נתבע מס' 2, טען כי מדובר בתביעה סתמית ואינה נסמכת על דבר.

על פי גרסת נתבע זה, התקיימה שיחה טלפונית, בין מנהל התובעת לבין ד"ר שהאב, אשר היתה ביוזמת מנהל התובעת וזה האחרון ביקש לדעת אם הוא יכול לתת לנתבע מס' 1 סחורה. לדידו של נתבע זה, כך נוסח בכתב ההגנה, התריע בפני מנהל התובעת אודות מצבו הכלכלי ואמר לו מפורשות כי עליו לא להיחשף, כי מצבו הכלכלי של אחיו, למיטב ידיעתו, איננו טוב. הנתבע 2 הכחיש מכל וכל כי הוא ערב אישית לחובות הנתבע עד לסכום של 10,000 ₪. נתבע זה הכחיש, כי הוא הסכים לשמש ערב לחובות של נתבע מס' 1 כלפיי התובעת.

עדויות מטעם התובעת:

מנהל התובעת הגיש תצהיר שסומן ת/1, ונחקר עליו.

על פי תצהירו, הוא סירב למכור כל סחורה לנתבע 1 בשל מצבו הכלכלי הרעוע, כלשונו (סעיף 4 לתצהיר). רק בהתערבות נתבע מס' 2, ד"ר שהאב ולאור שיחה טלפונית ביניהם, התחייב, כך נטען על ידי מנהל התובעת, לפרוע את חובו של נתבע מס' 1 והודיע למנהל התובעת מפורשות כי הוא יהיה ערב לנתבע מס' 1 לכל אשראי אצל התובעת עד לסך של 10,000 ₪ (סעיף 5 לתצהיר).

מנהל התובעת המשיך וטען בתצהירו (סעיף 6), שעל יסוד אותה ערבות של נתבע מס' 2, שהוא אישיות מוכרת וידועה, הסכים למכור לנתבע סחורה של משקאות ע"ס 6,741 ₪. חוב זה לא נפרע.

מנהל התובעת נחקר בישיבה מיום 13.10.10.

בעדותו בפני נשאל אודות אותה שיחה טלפונית בין מנהל התובעת לד"ר שהאב וכך השיב מנהל התובעת: